<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' כלאים פ"ה</h1>
<h2>דף כז:</h2>
כלאים מותר לעשותן ולמוכרן. אהל כלאים מותר לישב תחתיו ואסור מדברי סופרים אפילו עשר מצעות זו על זו (אסור) לישב על העליון אם התחתון כלאים, שמא תכרוך נימא על בשרו. וזה ברכין, כיריעות ושמלות, אבל קשין שאין נכרכין, ככרים וכסתות, מותר לישב עליהן ולהסב, והוא שלא יגע בשרו בהן. בספר הר"ם מקוצי, דווקא שהן ריקנין מונחין על איצטבא כדאיתא בירושלמי [כלאים פ"ט ה"א], אבל כר מלא נכפף על צדי האדם וכן ריקן ומונח שאדם [נ]שקע באמצעיתו ונכפפין הצדדין עליו אסור. וכן פרכת כלאים, אם רכה אסורה שמא יסמוך לה השמש ומעלה על בשרו ואם קשה שאין נכרכת מותרת. מנעל כלאים ואין לו עקב מותר ללובשו, שעור הרגל קשה הוא ואינו נהנה כשאר הגוף.
אין אסור משום כלאים רק בגדים שהן דרך חמום, ככתנת ומצנפת ואבנט ושמלה ובתי שוקים וידים, אבל לא צלצול קטן שעושין בבית יד לצרור בהן מעות וסמרטוט שמניחין בו רטייה או מלוגמא אפילו בשרו נוגע מותרין. ונימי עור ומשי שתלה בו חוטין או צמר או של פשתן מדולדלין על פני אדם כדי להפריח הזבובין מותרין, שאין דרך חמום בכך.
כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפילו במקדש לוקין מפני האבנט שהוא כלאים, שלא הותרו רק בשעת עבודה.
